ז. הכפרה על חטאי חרש, שוטה וקטן

258  פבקואחץוטוב ראב"ד משיג על דברי הרמב"ם : אמר אברהם : זה שיבוש, שלא מצינו קטן בר עונשין, וקרבן זה מן העונשין הוא ( השגות ראב"ד, הלכות איסורי ביאה שם ) . מנקודת מבט ציוויית אין כלל מקום שקטנים ייענשו, שמאחר שמעשיהם אינם מבטאים מרי, אין מעשים אלו נחשבים כחטאים כלל ועיקר . נראה אפוא שהפרדיגמה העומדת מאחורי דבריו של הרמב"ם בסוגיה זו היא תקנית, ואילו זו שעליה מתבסס ראב"ד – סמכותית . רדב"ז נשאל על השגת ראב"ד והשיב : שאין הקרבנות לעונש אלא לכפרה, וקטן נמי כפרה בעי . 69 נראה שלדעתו מתייחסים דברי הגמרא, "רחמנא חס עליה", רק לעונשו של הקטן החוטא, ולא לקלקול הנובע ישירות ממעשיו השליליים . בשל קלקול זה יש מקום להביא עליו קרבן . 70 בהתאם לכך ממליץ רמ"א, שאדם שבגר יחזור בתשובה על חטא שביצע בימי קטנותו : וקטן שהכה לאביו או עבר שאר עבירות בקטנותו, אף על פי שאין צריך תשובה כשהגדיל, מכל מקום טוב לו שיקבל על עצמו 69 . שו"ת הרדב"ז, חלק ו, סימן ב אלפים צד . 70 . אמנם, בבבא קמא מ ע"א, לגבי מקרה ששורם של יתומים קטנים נגח והמית אדם, נאמר : "דיתמי לאו בני כפרה נינהו" . נראה שאין מכאן סתירה לגישת הרמב"ם, שכן...  To the book