א. מצוות רשות לאור הגישה ההנחייתית

ויקתונויהולמו תוטוהווהומפוגבמפ  219 אלו שאינן בגדר חובה, מושתת על התועלת הנובעת מעצם ביצוען . לפיכך ראוי שאף מי שאינו מצוּוֶה, המקיים מצוות כדת וכדין, יברך על קיומן . כפי שנראה בסעיף ג, שעניינו ברכות נשים על קיום מצוות עשה שהזמן גרמן, רמב"ן מצמצם את המרחק בין קיום מצוות הנחשבות כחובה לבין קיום מצוות שהן בגדר רשות . הדבר משתלב יפה עם מגמתו הכללית לצמצם את תחום הביניים השרוי בין התחומים הערכיים – תחום המצוות ותחום העברות . לדעתו מתחלק תחום הביניים הזה לשני תחומי משנה מוגדרים : תחום של מצוות רשות מזה, ותחום של איסורים מזה . 3 מגמה זו מושתתת על ההנחה, שכל מצב עניינים מסוּוג כבר מצד איכותו כמצב מתוקן או כמצב פגום, 4 והיא מבטאת את השקפת עולמו הקבלית של רמב"ן, העומדת בסימן דפוס החשיבה התקני ומתגלמת בזיקה האינטגרטיבית השוררת בין ארבעת המוקדים הכלולים בו . 5 כאמור, ההערכה ההנחייתית של מצוות שאין אדם מצוּוֶה בהן כמצוות רשות ביחס אליו כרוכה בהענקת משמעות מיוחדת למושג 'מצווה' . משמעות זו צריכה להבליט את הפן הכוללני והבלתי-משתנה של הרצון האלוהי ולהמעיט בחשיבותו של הפן ההתכוונותי והיצירתי המודגש בג...  To the book