א. גדול המצוּוֶה ועושה ממי שאינו מצוּוֶה ועושה

מומט תפוולומו תולגריוהלא-מו ּיה  203 מאמצים יתרים אלה מזכים אותם בשכר מיוחד, וכלשונו של בעל התוספות : שהוא [ המצוּוֶה ] דואג תמיד לבטל יצרו ולקיים מצוַות בוראו . 3 או כלשונו במקום אחר : לפי שדואג ומצטער יותר פן יעבור ממי שאין מצוּוֶה, שיש לו פת בסלו, שאם ירצה יניח . 4 באופן שונה מעט מסביר המאירי : . . . ומכל מקום גדול המצוּוֶה ועושה ממי שאינו מצוּוֶה ועושה, שהמצוּוֶה עושה את הדבר אע"פ שהוא נגד טבעו וקשה לו . 5 לכל ההסברים הללו למאמרו של רבי חנינא משותפות הנחות היסוד הבאות, המאפיינות את הגישה ההנחייתית : ( א ) המשמעות הנורמטיבית של קיום מצוות והגמול הניתן עבורו אינם תלויים בכך שהמצוות שקוימו על ידי אדם מסוים הוטלו דווקא עליו . ( ב ) המשמעות הנורמטיבית של קיום המצוות נובעת ישירות מן התועלת המופקת מקיום המצוות גופו . מנקודת ראות זו ראוי היה להשוות את הגמול עבור קיום מצוות על ידי מי שאינו מצוּוֶה לגמולו של המצוּוֶה . יתרון שכרו של המצוּוֶה מוצדק, ולו בדוחק, רק כביטוי 3 . עבודה זרה ג ע"א, ד"ה גדול . 4 . תוספות, קידושין לא ע"א, ד"ה גדול המצווה ועושה, וראו גם : תוספות הרא"ש, שם, ד"ה גדול המצ...  To the book