מ טירויהו מו ת 93 לעומת רא"ה וריטב"א יש מן הראשונים הסוברים, שגם לדעת מי שאומר ש"מצוות אינן צריכות כוונה", המקיים מצווה בעל כורחו אינו יוצא ידי חובתו . 69 עמדה פרשנית זו עשויה להתיישב עם נקודת מבט ציוויית, שלפיה הדעה שמצוות אינן צריכות כוונה מבוססת על ההנחה, שעצם קיומה הסתמי של מצווה מעוגן בכוונה, ולוּכוונה קלושה ובלתי-מובחנת, ודי בכוונה כזו כדי להוציא אדם ידי חובתו . 70 המודעות לטיבה הבלתי-אמצעי של הפעילות . ראו : ר' אברהם גומבינר, מגן אברהם, סימן תעה, ס"ק יד . הבנה זו של הדעה שמצוות צריכות כוונה איננה עולה בקנה אחד עם הנחות ההיבט הציוויי . ראו גם : ר' יוסף קארו, בית יוסף, אורח חיים, סימן תרנא, ד"ה וכשיטול הלולב, ולעומתו ר' יואל סירקיס, בית חדש, שם, ד"ה ומ"ש בשם הרמב"ם . ראו עוד : ר' יחיאל יעקב ווינברג, שו"ת שרידי אש, חלק א, סימן קנג ; ר' יעקב סופר, ברית יעקב, חלק א, סימן לח [ ט ] , הערה ט . שמא יש מקום לכרוך את דעתו זו של ריטב"א עם הפירוש שהוא מציע לדברי רבא ( מכות ז ע"ב ) , ש'האומר מותר', כלומר מי שעבר עברה מתוך אי-ידיעת האיסור כלל או מתוך חסרון ידיעת המציאות שלפניו, נחשב כ'קרוב ל...
To the book