אל מול המוות — רות

224 | לנטוע שמים — שיחה עשירית הקשיב ושתק, שמע ונאנח : "זו לא שאלה לבני אדם", אמר בפשטות . "אבל הרב אולי לא הבין, עלינו לדעת, לקבל החלטה, מיליון דולר, טיסה לחו"ל, ילדים . . . " "זו לא שאלה לבני אדם," הוא חוזר בתוקף, "זו שאלה לקדוש ברוך הוא" . שתיקה . בכי . ומשם נפתח לו האופק של חיי, בזה הרגע קפצתי אל התוהו ובו מצאתי את עצמי . "לכו אחר הלב, כל מה שתבחרו נכון הוא" . ( רחל אטון, היום שבו נחה נפשה , חידת הייסורים ) מעבר לשני המבטים הללו, שהם מבטים מאוד 'תבוניים', המתבוננים על הגדרת החיים ומשמעותם, ישנן גם תחושות אנושיות של עמידה לנוכח המוות . בחייך היו גם אירועים כאלה . בהחלט . הסיפור שמלווה אותי כבר שנים ארוכות הוא סיפור פטירתה של נכדתי רות . זהו סיפור קשה וכואב, אבל למדתי ממנו, ממנה, כל כך הרבה . נכדתי רות הייתה חולה במחלת הסיסטיק פיברוזיס ( CF ) , מחלה קשה הפוגעת בתפקודי הריאות ובאיברים נוספים . בגיל חודשיים גילו שיש לה ורסיה קשה במיוחד של המחלה ההיא . לילות רבים שהיתי ליד מיטתה בבית החולים כדי לאפשר קצת מנוחה להוריה ( שהיו צעירים, ולהם ילדים נוספים ) . הייתי נמצא אתה בלילה, וביום הייתי...  To the book