במיתתם קרויים חיים

222 | לנטוע שמים — שיחה עשירית האם המבט הזה לא מתעלם מהמוות ? העמידה המחויכת בהלוויה ? בהחלט, זו זווית שמתעלמת מהמוות . אני זוכר את החיים ומתמקד בהם . הרי אם אשב ואחשוב על המוות עצמו, על התהליכים הכימיים שעוברים על הגופה בקבר — זה ישנה משהו ? ומעבר לכך, זה מעניין ? בשביל מה להקדיש לזה שנייה של מחשבה ? צריך להודות ביושר, שיש גם מבטים אחרים . יש הסתכלות שאינה מתעלמת מהמוות, שאותה למדתי מר' אליה לפיאן . בזכות אבות, כנראה, הקב"ה זימן לי מפגש עם ר' אליה ועם המבט המיוחד שלו על המוות . הוא היה אומר בחיוך שיש המתעלמים מעובדת מותם וטוענים : "יש אגודת מתים, רק שאני לא חבר בה, ומכאן שלא אמות" . . . אנשים רבים לא מסוגלים לחשוב על המוות, קל וחומר לדבר עליו . הוא עצמו לא פחד וניסה לחשוב על הרגעים שאחרי מותו של אדם . באחת השיחות שלו תיאר איך לאחר המוות עולה הנשמה לאולם קולנוע גדול ( הבחורים שמעו "קולנוע" והתחילו להקשיב . . . ) . ר' אליה המשיך ותיאר — איזה סרט רואים ? תולדות חייו של הנפטר . כל החיים שלו, מאז שהוא נולד עד שהוא נפטר . כל החיים, אבל לא רק מה שהוא עשה, אלא גם מה הוא חשב . אני יושב עכשיו ו...  To the book