ב. המנהג ה'פנים-הלכתי' ו'מנהג טעות'

פרק שביעי 442 כדעת רוב : " ולכן צריך לומר להרמב " ם ] . . . [ דהנהגת כו " ע ] = כולי עלמא [ להיתר נחשב כרבים ואף שאינם נביאים וחכמים להורות , בני נביאים וחכמים הם וכדכתב הרשב " א דמנהגו של ישראל תורה היא ] . . . [ מטעם נחשבו רבים נגד רבנן דר ' אלעאי והלכה ולין בח החמיר כדעת המיעוט , הפכה את עמדת הקל או ל העובדה שהציבור נהג ל 153 כרבים " . של מצה שנילושה במי כך לדוגמה התברר בשאלת דינהּ 154 המיעוט לעמדת הרוב להלכה . כוח מנהג , בניגוד לרוב הפוסקים שהקלו והתירו מפֵּרות , שהרב פיינשטיין הכריע לאסרהּ אף הנעשין ממי פירות לבד [ מיני עוגות ] פשוט וברור שלעקאך וטרטן וקעיקס : " אכילתהּ אסור במקומותינו אף לחולה וזקן כמו הנעשים בתערובות מים ואין יכולת אף לכל גדולי לירחון היובל ספר בתגובה לביקורת שנמתחה על הפסק שפורסם ב 155 " . דורנו להתיר ) משנת תשי " א ( , ביסס הרב פיינשטיין את הוראתו על יסוד כוחו של המנהג , הפרדס להחמיר דעת המיעוט , אבל הנוהג ובנימוקו קבע כי אמנם בראשית דרכו , היה משאימצוהו הרוב למעשה והוא הפך למנהג , עלה מעמדו , ובעקבות השינוי יש לראות בו דעת הרוב להלכה : . ז ענף י מן סי שבת משה...  To the book