ו. בעקבות מסורת הפסיקה האשכנזית

פרק שביעי 404 באותם ימים תחת הכלל ' הלכתא כבתראי ', שמע עוגן - פוסקי הדור , עיקרון שאליבא דתא בבחינת ' יפתח בדורו כשמואל בדורו ' . חופש ההכרעה של ה ' אחרונים ' כלל בתוכו את האפשרות לחלוק על מסורות הכרעה קודמות ונשען על התלמוד כמקור קנוני מחייב . שקבע : " ל המהר ותם ימים גם על ידי עקרון הפנייה לתלמוד נוסח בא ] . . . [ עיקר התורה כאשר הוא מורה הלכה למעשה ודבר זה ראוי שיהיה יוצא מן ] הנוטים רק שהם ] . . . [ התלמוד שהוא שכלי ומזה ראוי שיהיה יוצא ההלכה למעשה פוסקים הלכה מתוך הפסקים אשר נתחברו להורות להכריע על פי ספרי הפוסקים [ נעשו ללמד אותם רק לפסוק מהם , ודבר זה יותר רחוק מן הלכה למעשה ולא 57 . הדעת , לראשונות ונחזור הפלוגתא הגדול של הרמ " א : " - " ל , בר המהרש בדומה לו , קבע גם ברורות וראיות , המכריע הוא התלמוד ] . . . [ שותים אנו ומימיו , בו עוסקין אנואשר לתלמוד 58 " . ויצדקו עידיהן יתנו פנייתו על הכריז , באשכנז ההלכה מסורת על חותמו תא שהטביע " א , הרמואמנם : הציבור ולמנהגי רסמים " ו " פוסקים המפ ל , האשכנזית הפסיקה למסורת שמימיהם החכמים דברי לפי דהלכתא אליבא שאינן דברים הרבה בספריו נת...  To the book