"וַאֲנִי תָמִיד עִמָּךְ"

" עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה " שער ראשון : 50 הוא ב " ג מתאר את הנחמה והביטחון שמשרה עובדה זו , ובפרק כ " ה ' . המשורר בפרק כ מתאר חוויה איומה הוא ובשני , מתאר את ה ' כרועה ומשגיח הוא זועק על אבדנה . באחד עד אליה היה אמון על : מים ה מחלתו כקו פרשתהתגלות ל נטישה . רוזנצווייג מתאר את ש הוא , ג . למרות שוודאי אמר מזמור זה פעמים רבות " על מזמור כ והלאה ב , ממנה " מזמור כ ב " אומר אותו . דווקא מחלתו העבירה אותו מאמירת מזמור כ הוא מציין שרק כעת ) שם " רֹעִי לֹא אֶחְסָר ה ' " ל ) תהילים כ " ב , ב ( " לָמָה עֲזַבְתָּנִי אֵלִי אֵלִי " ג , מ " לאמירת מזמור כ יודע הוא מודע למצבו ו ; רוזנצווייג מבקש מבובר שלא יראה בו איש אשליות כ " ג , א ( . שסופו קרוב , אך ברובד העמוק , הרובד שבו אומרים תהילים באמת , אמירה המביעה את ונן האובייקטיבי נדמים האירועים כעזיבת עמקי הנפש , חש רוזנצווייג שה ' לא עזבו . למתב המתייסר עצמו חש שגם עתה , ודווקא עתה , ה ' עמו . כאן נותן אך ה ' את המתייסר , , תמיד עמו נמצאת הנפש אהובת האלוהים — רוזנצווייג אישור בחייו למה שלימד בספרו , זו נראה שהנפש נעזבת וה ' מסתיר פניו , מתעוררת ה...  To the book