וּנְתַנֶּה תֹקֶף

152 מי את בכלל סביבי ? כשאני מגיעה לנקודה שבה חניתי, יש שם רכב, אבל הוא אדום . נדמה לי . מנסה בכל כוחי לחשוב, מאמצת את העיניים – אני די בטוחה שחניתי ממש כאן, צמוד לקרוון האפור הגדול . אולי הרכב זז ? אולי אני טועה ? אולי מישהו העלים אותו ? לאט, בצעדים קטנים, אני עוברת מכונית-מכונית, וכל הזמן מזכירה לעצמי לא להאמין למה שאני רואה, לנסות ולבדוק עם המפתח . לוודא . זה לוקח נצח, אבל בסוף אני רואה הבהוב אורות באחת המכוניות . זה לא נראה כמו האוטו שלי, אבל כשאני מציצה פנימה ורואה את האוהל במושב האחורי אני משתכנעת . התרמיל שלי זרוק בבגאז', אבל אני לא בטוחה מאיזה כיוון לפתוח אותו . נו, תתרכזי . ממששת את התרמיל ומנסה למקד את המבט . רק ללחוץ על הקליפּס שסוגר את התיק דורש ממני כמות מטורפת של אנרגיה, אבל הוא נפתח . בפנים יש בדים מכל מיני סוגים שאני לא יודעת לזהות, אז אני פשוט שופכת לבגאז' את כל התכולה ומתחילה למשש . אני יודעת שיש שם שני זוגות של מכנסיים ארוכים . תמצאי אותם . יופי . תניחי אותם פה, לידך . תתרכזי באיך שהם נראים . זוכרת ? יופי . עכשיו, בלי לחשוב, תורידי את המכנס הקצר שעליך . וגם את התחתונ...  To the book