איך הגעתי למצב שאליו הגעתי ? הבנתי שיכולות מקצועיות, טיסתיות ופיקודיות הן חשובות, אבל יש חשיבות גדולה לאיך אתה מתנהג כבן אדם . ואני פשוט טעיתי . הייתי יהיר . "השתן עלה לי לראש" . נהגתי בחוסר כבוד בסיסי כלפי המפקד שלי - במעשים שלי, באינטראקציה הישירה מולו, בשיחות עם אחרים ומול אנשי הטייסת, אפילו בשפת הגוף ובסגנון הדיבור שלי . יכולתי להעריך אותו ויכולתי שלא להעריך אותו . זה ממש לא משנה . בכל מקרה אסור היה לי לזלזל בו, להביך אותו, להעליב אותו או להתבטא כלפיו באופן לא ראוי . זו היתה התנהגות לא נכונה שלי כאדם . גם אם אתה טוב, מצליח ואהוד, זה לא נותן לך שום לגיטימציה להתנהג כך . להפך : זה מחייב אותך ליותר . התנהלותו והתנהגותו של מפקד הטייסת לא היו רלוונטיות כלל לתחקיר שערכתי . תחקרתי אך ורק את עצמי ולא אף אחד אחר . בזכות התחקיר הבנתי שהייתי צריך להיות הרבה יותר רגיש לכבודו ולמקומו של מפקד הטייסת, גם בדברים הסמליים - בעיקר בנוכחות אנשים אחרים . עוד לא ראיתי בחיי אפילו "תותח - על" אחד, ולא משנה באיזה תחום, שלא חטף בומבה רצינית לפרצוף במהלך חייו - אישית, מקצועית, בריאותית או אחרת . בסופו של דבר...
To the book