פרק אחד‑עשר: "ההתנחלויות בגדה המערבית הופכות את פתרון שתי המדינות ללא‑רלוונטי"

הדרך מתל אביב למעבר גלבוע ( גַ'לַמֶה ) שמדרום לעפולה חלפה ביעף . בוואדי עארה הם עירו להפוגה קלה בקפה גרג, והשיחה קלחה בשלל נושאים . לאורחים היו הרבה שאלות לשאול, ודן, המארח, לא תמיד ידע מאיפה בכלל להתחיל . מעבר גַ'לַמֶה נפתח ב ‑ 00 : 10 בדיוק . דן נייל את הדרכון האמריקאי שלו ואת קשריו במשרד הביטחון כדי לקבל אישור כניסה במעבר, שבדרך כלל נועד לכניסת ערבים ‑ ישראלים בלבד . הבודקת של רשות המעברים היבשתיים של משרד הביטחון היתה אדיבה : היא סרקה את האישור במהירות והרימה את המחסום . המשאיות שייאו ממחוז ג'נין לכיוון נמל חיפה עדיין השתרכו במעבר הייעודי שנפתח עבורם כבר בחמש בבוקר . את דקות הנסיעה הספורות עד לפגישה עם איבראהים ביומת שכונת סבּאח אל ‑ ח'יר, ביפון ג'נין, נייל דן כדי לערוך לשלושה "בחינה" זריזה : "לוחית רישוי יהובה ? " שאל . "רכב ישראלי", ענו השלושה ביחד . "ירוקה או לבנה ? ", המשיך . "פלסטיני" . "גגות אדומים ודודי שמש", עבר דן לאיפיון הבתים . "התנחלויות", נורתה התשובה . "דוודים שחורים ו'קויים' על הגג", שאל בחיוך . "פלסטינים" . "מדים ירוקים ? " "יה"ל" . "שחורים, כחולים, או מנומרים ? " "...  To the book