פרק תשיעי: "ירושלים מאוחדת לנצח"

בלט במיוחד אצל הפלסטינים, באופן שהזכיר את התנגדותם ההיסטורית להכיר ביהודים כעם ולא רק כמאמינים בדת . בצד היהודי נשמעו טענות כי ירושלים כלל לא נזכרת בקוראן והועלו תהיות על מקומו הקדום של מסגד אל ‑ אקצא . בצד הפלסטיני, לעומת זאת, יאסר ערפאת עצמו הפתיע את הישראלים והאמריקאים ( ואף את עמיתיו הפלסטינים ) כשטען בפיסגת קמפּ דייוויד שבית המקדש היהודי היה בכלל בשכם ולא בירושלים . קל להבין כיצד טענות מסוג זה מקשיחות את עמדות שני הצדדים ומרחיקות אותם מאפשרות של פשרה . ואכן, דבריו של ערפאת היו אחת הסיבות לכך ששיעור התמיכה בקרב הציבור היהודי בישראל בכך שתינתן שליטה פלסטינית בלעדית בהר הבית צנח לתשעה אחוזים . הפיסגה ידעה עליות ומורדות ביחס למידת הגמישות שהפגינה ישראל בהצעתה לפתרון בירושלים . ההצעה הנדיבה ביותר והאחרונה מצד ישראל בקמפּ דייוויד ניתנה בפגישה בין ברק לקלינטון . כפי שמעיד האלוף במיל' דני יתום, שהיה ראש המטה המדיני ‑ ביטחוני בלשכת ראש הממשלה, ברק הציע לפלסטינים באמצעות קלינטון את הפתרון הבא : הר הבית יהיה בריבונות ישראלית, עם סוג של משמורת פלסטינית ואישור תפילה ליהודים על ההר . בעיר העתיק...  To the book