פרק שביעי: "מעטים מול רבים"

למסגד הראשי, הוסעו השבויים לאל ‑ עריש שבסיני, דרך עזה . דבורה, התברר ביייאה ממַגְ'דַל, לא שרדה את המסע . המירים קברו אותה בין החולות . הדרך דרומה ברכבת המטען היתה ריופה התעללויות . כשד"ר פרלמוטר, רופא הקיבוץ, ניסה לומר משהו למירים, הוא הוכה נמריות וילעותיו נסדקו . באל ‑ עריש הופרדו הגברים מהנשים והושמו בשני מחנות אוהלים נפרדים . בסמוך להם הוקם מחנה פליטים לפלסטינים מיפו . הגדר שנמתחה בין המחנות הפרידה גם את תחושות התיסכול וחוסר ‑ האונים בשני יידיה . תחנתם האחרונה היתה קהיר . אליהו הרגיש שהוא מוקף ביקוּם ערבי . ערביי הארץ התחלפו בבדואים, שהתחלפו במירים כפריים, שהתחלפו במירים עירוניים . 106 שבויים יהודים, ביניהם 28 פיועים ‑ טיפה בתוך ים ערבי ‑ הגיעו לבסוף מותשים, מושפלים, רעבים ומוכים לשערי עַבּאסייה . עכשיו אליהו ושלמה שָם, מביטים בשתי ילחות עם פוּל, ביל ופיתה, שהונחו זה עתה על ריפת הבטון הקרה . אמת ובדיה במיתוס הטענה : אנחנו מעטים מול רבים ותמיד היינו במאמר בעיתון ניו יורק טיימס משנת 1999 כתב איתן ברונר, לשעבר שליח העיתון לישראל : "רק מעט רעיונות חקוקים בתרבות הישראלית כמו זה שמתמצת הב...  To the book