פרק ראשון: שאיבת כוח מהחיבור לעצמנו

להתחבר לאבותינו לא מחייב קיום מצוות או אמונה דתית . כל חלק קטן מהשורשים שלנו ‑ אם זה מקום ואם זו מסורת, היסטוריה, תרבות או שפה ‑ הוא משהו שאנחנו יכולים להעריך ( או לא ) ולאמץ ( או לא ) בפני עצמו . אם נראה כל חלק כזה בבירור, בפני עצמו, נוכל להחליט מה מתאים לנו . עבורי, האמונה היא ישות רוחנית פנימית . אני לא מרגישה צורך לפעול לפי חוקיה של דת מאורגנת . למעשה, למסורת עצמה יש מקום גמיש יותר בחיי . אני לא חובבת היסטוריה גדולה, כך שזה אינו הפן שאני מתחברת אליו, אבל התרבות חשובה לי, כמו שחשובה לי הארץ . השורה התחתונה היא שברגע שיש בידינו יותר מידע, הוא נותן לנו יותר חופש לבחור . אני שמחה שיש לי את החירות להתחבר לשורשים שלי בדרך שמשתלבת באופן טבעי עם אורח חיי ועם השקפות עולמי . גם אתיאיסט יכול למצוא משמעות בקיום החגים, בהדלקת נרות, בשירי חג או באכילת מאכלים מסורתיים . במשפחה שלי, לכל אחד יש השקפה ייחודית . אחד מבּנַי אוהב מנהגים יהודיים כמו הקידוש בערב שבת והסעודה המשפחתית הגדולה אחריו . בני השני לא רואה כל טעם בכך, ואילו בעלי מחובר מאוד לקיום המצוות . לא מדובר פה באמונה באלוהים או בקיום מצוות ...  To the book