רבות שלא לקיימן . ביטויים כמו חפיפניק, דתי בערך, אדם שלא סגור 138 על עצמו, הפכו לתיאור לגיטימי של המסורתי . שלישית, בחלל האוויר מרחפת טענה קמאית, לא מבוססת, מתנשאת ופטרנליסטית . ראשוני המתייחסים אל המסורתיות ואל המסורתיים לא עשו זאת מפני שהם חשבו שמדובר בזרם נוסף, כזה הנמצא בתווך שבין דתיות לחילוניות . השימוש במילה מסורתיות היה תחליף נאור, מכובס, שהסתיר את מה שחשבו בסתר ולא אמרו בגלוי : המסורתי הוא אדם פרימיטיבי, חסר הבנה מעמיקה . אדם שמשנתו אינה קב ונקי . התנועתיות ההיברידית של המסורתיות לא נתפסה כתפיסת עולם המצריכה לימוד וחקירה, כי אם ביטוי לחוסר רצינות . ואם לא די בכך, נהגו להשתמש בתואר מסורתיים רק כשעסקו בבני עדות המזרח . ב ‑ 1943 מבקר אנצו סירני, סופר, פעיל ציוני וצנחן, באיראן . לאחר ביקורו בעיר טהרן הוא ממהר לדווח : . . . קשה לאמר שיש הווי דתי . ישנו הווי מסורתי . שומרים שבת, אוכלים כשר, אך ורק מתוך "אינרציה" בלי כוונה והתלהבות . גם התרבות הדתית היא ענייה . אין רבנים חשובים, אין תלמידי חכמים אשר יצא להם שם אפילו בתוך המדינה, וההווי המסורתי מתפורר מבלי מלחמה, מבלי התנגדות מאורגנת ...
To the book