פרק ז: לתת את הלב

הרב גרוסמן המשיך בשלו . הוא הניע את ידיו לכל עבר והקפיץ את גופו מעלה ומטה . אחרי כמה דקות ששר לבדו החלו הצעירים להצטרף אליו . כעבור דקות בודדות נוספות האולם הקטן הפך ללבה רותחת . כולם קפצו, רקדו, שאגו בסבב שחוזר על עצמו הטוב ‑ "הטוב הטוב, כי לא כלו רחמיך . . . " זהו . הוא נגע בהם . החיבור נוצר לא בדיבור אלא מתוך ניגון וחוויית אחדות מדבקת . עכשיו, אחרי שחוו את החיבור, כולם היו איתו, כולם הקשיבו והוא היה יכול לחזור למסר המילולי שרצה להעביר . אם היה מתעקש מלכתחילה להיצמד לדברים שרצה לשאת, נראה שמילה אחת מדבריו לא הייתה חודרת ללב השומעים . המבנים הפיזיים והאמצעים שהם מכילים, משוכללים ככל שיהיו, הם רק הכלים . הם המרחב הפיזי שבו מתרחשת האינטראקציה בין מחנכים למתחנכים, המקום שבו מתקיים הקסם החינוכי . אולם ללא התאמה של האור, שיטות החינוך, המסרים, הרעיונות, החום, הרוח, ההתעקשות על חיבור, הכלים לא יהיו יעילים ולא יניבו תוצאות . בשני הפרקים הבאים נבחן מה מרכיב את אותו "אור" שמציע הרב גרוסמן במוסדותיו וכיצד האור מתמזג עם הכלים . מהי הגישה החינוכית, אילו מסרים עוברים לצוותים החינוכיים ומכווינים את ...  To the book