שער שביעי נסיגות ואכזבות:על חרבנו נחיה

פרק 34 "צחי, אני רוצה לשאול אותך כמה שאלות, אפשר ? " במקום תשובה ראיתי גוש כהה נופל לעברי במהירות . משכתי את ראשי לאחור ; חצי בלוק של בניין התנפץ אל רצפת הבטון, במרחק כמה עשרות סנטימטרים בלבד מן המקום שבו היה ראשי שנייה לפני כן . חברת הכנסת גאולה כהן, אמו של צחי, עמדה מאחורי והיתה עדה למתרחש . שֹערה היה פרוע ורגליה היחפות בקבקבי גומי . גרונה היה צרוד משעות שבהן ניסתה לשווא לשכנע את שני הצדדים : את אלוף הפיקוד, חיים ארז, היא ניסתה לשכנע שלא לפנות את המתיישבים שהתבצרו על הגגות ובבונקרים של ימית, אך נתקלה בשתיקה מנומסת . אחר כך היא עברה אל המתבצרים, אנשי גוש אמונים והתנועה לעצירת הנסיגה . אותם היא ניסתה לשכנע בקול ובפָנים שעל סף בכי שלא לפגוע בחיילים העולים להורידם מן הגגות . האנדרטה לחללי אוגדת הפלדה, שכבשה את האזור במלחמת ששת הימים, היתה ממוקמת על גבעה קטנה, הצופה אל העיר ימית . היא היתה עשויה מגדלי בטון צרים, שגובה כמה מהם כ ‑ 30 מטרים, ובשיאם חללים ומרפסות שמהם אפשר היה להשקיף על כל פתחת רפיח . צחי וחבריו התבצרו בכוכים ועל המרפסות האלה בהנחה שלצה"ל יהיה קשה להורידם משם, אפילו אם ישתמש...  To the book