שער שלישי ההתשה: המלחמה שעיצבה אותי ככתב חזית

פרק 14 בוקר אחד, בפברואר ,1969 צלצל הטלפון בדירתנו שבירושלים . מעברו האחר של הקו היה בנימין בן אליעזר, פואד, מפקד סיירת שקד, שהציע לי להצטרף אליו "למקום מאוד מעניין, שהצבע השולט בו הוא אדום" . "היוגוסלבי אישר ? " שאלתי אותו . ( ה"יוגוסלבי" היה בינינו שם הקוד לרמטכ"ל, חיים בר ‑ לב ) . פואד צחק, "עוד מעט תבקש את זה בכתב" . ידעתי שזה המקסימום שאצליח להוציא מפואד בשיחת טלפון . אז היו רק טלפונים קוויים שאפשר היה בקלות להתחבר ולהאזין להם, ופואד, כך הערכתי, חשש יותר ממחלקת ביטחון שדה בצה"ל מאשר מהאויב . "הלילה בחצות תגיע לצומת זוהר ( מדרום ‑ מערב לים המלח ) , ושם נפגוש אותך", הוא אמר וניתק . החזית העיקרית של פיקוד הדרום במלחמת ההתשה היתה לאורך תעלת סואץ ובסיני . אבל אז החלו המחבלים הפלסטינים לפעול משטח ירדן גם נגד יישובי הערבה . בתחילה קיוו עדיין בירושלים ובמפקדת הפיקוד שבבאר שבע כי המלך חוסיין יוציא לנו את הערמונים מהאש . הוא ליקק עדיין את פצעי תבוסתו במלחמת ששת הימים וממש לא רצה להסתבך בעימות נוסף עם צה"ל . אבל כשירי המרגמות, המיקושים והצליפות על היישובים הישראליים בערבה נעשו תופעת קבע, הבי...  To the book