הרהורים של חוקרת שואה בת הדור השלישי

איננו יודעים את שמה, בזמן שהם הסתתרו מפני הנאצים, מתחת לגשר . הילדה לא הצליחה להישאר בשקט ובכתה, וכך גילו אותם ורצחו אותם . אילצו את סבא רבא שלי להתפשט ולחפור את קברו שלו . הנסיעות לערי הולדתם של הסבים שלי הפכו כמעט להרגל בשנים האחרונות, כמעט כמו עלייה לרגל . ביקרתי בליטא, בבלארוס ובאוקראינה . סבי וסבתי מצד אמי היו ניצולי גטו וילנה שהצטרפו לפרטיזנים ביערות הסמוכים ולחמו שם עד תום המלחמה . סבי אף איבד את ידו הימנית באחת מן הפעולות . שניהם דיברו וכתבו על התקופה ללא הרף . לעומתם, סבתי מצד אבי לא סיפרה דבר . היא ברחה עם משפחתה מקייב לסיביר בעקבות פלישת הגרמנים, ואחרי המלחמה שהתה במחנה עקורים בגרמניה, שם נולד אבי . כששאלתי אותה שוב ושוב על קורותיה היא ענתה תמיד במשפט שהפך למיתוס במשפחתנו : "אילו רק ידעתם מה עבר עלי . . . הרבה ספרים אפשר לכתוב על זה" . אבל היא מעולם לא המשיכה . היום אני מצטערת שלא לחצתי עליה לספר . פוסט - טראומה בין - דורית בקיבוץ גדלתי בקיבוץ של השומר הצעיר, שבאותה עת הקפיד על כללי הקיבוץ הישן . גרנו בבתי ילדים והלכנו לבתי ההורים כל יום בשעה ארבע אחר הצהריים ובשבתות . יש לי...  To the book