הזיכרון והגעגוע: בן הדור השלישי מחפש את העבר ומוצא את ההווה

איז גוט נאָר אין דער היים איז נאָך בעסער", ומיד תרגם לעברית בהקצנה : בכל מקום טוב אבל בבית הכי טוב . אז נתחיל מהבית כי שם בכל זאת הכול מתחיל, ונראה שגם המסע הזה . . . סבא, ספר לי על שם סבא, אם אתה יודע יידיש אז אתה יודע גם גרמנית, נכון ? ‑ להגיד לגרמני וילסט פרעסן במקום וילסט עסן [ אתה רוצה לזלול במקום אתה רוצה לאכול ] , אני יודע היטב . . . סבי מאיר גולדפרב נולד בקוז'ניץ, פולין, למד בישיבות בליטא ולאחר מכן בקוז'ניץ . כשפרצה מלחמת העולם השנייה הוא היה בחור צעיר . הדבר היחיד שהסכים לספר לי על קורותיו בשואה זה שהוא היה במחנה סקרז'יסקו קאימנה ובבוכנוולד . "מה שהיה היה, אין מה לספר" . גם כשנסעתי לפולין מטעם בית הספר הוא התחנן לפני שלא אסע : "אין לך מה לראות שם . כל בני המשפחה שלי נרצחו בטרבלינקה . אני מבקש ממך, אל תיסע" . לא שמעתי בקולו ונסעתי . כשהבאתי לו תמונה שלי מדליק נר נשמה על המצבה של העיירה קוז'ניץ שבטרבלינקה, הוא התרגש מאוד ותלה אותה בסלון . 16 שנה חלפו, סבי כבר לא בין החיים, והחלטנו כל המשפחה לנסוע לקוז'ניץ לראות את עיירת הולדתו . התברר שהבית עוד קיים, חורי המסמרים שקבעו את המזוזה...  To the book