אקדמיה כמסע של הישרדות

ונאבק בו . אך לא היה לו סיכוי לנוכח החזית של אמי ושלי . וכך הצלחתי לעבור את הבחינות והגעתי לריאלי . בריאלי הדר הייתי כשנתיים, ולא ממש שבעתי נחת ( מהמורים כן, מחברת התלמידים ‑ לא ) . לא הורגלתי בהתנהגות של עזות מצח כה רבה מצד תלמידים . אולי כדאי להציג דוגמה קיצונית למדי וחריגה, אך לעתים חריגוּת מלמדת גם על הנורמה . היתה סיטואציה שלא אשכח . המורה לגיאוגרפיה בכיתה ט' היה ש' . בדיעבד הבנתי שהוא אדם עתיר זכויות . בשואה היה חבר מחתרת בגרמניה ובשווייץ . במהלך שיעור צעק עליו תלמיד אימתני, "אם תזוז, אדביק אותך אל הקיר" . ש' אסף במהירות את חפציו וברח מן הכיתה, כשבדרך הוא פונה אל התלמיד הדתי ( איך לא ? ) "תקרא למנהל" . כשהגעתי למזכירות לקרוא למנהל אותו תלמיד עמד לידי, כשהוא מסמן באולר על גרונו כאיום . למזלי הרב, המזכירה אמרה שהמנהל, מר אור, לא נמצא . לפני שהספיקה לשאול במה העניין, כבר שעטתי לכיתה בחזרה ותפילת הודיה בפי על נס ההצלה . השתדלתי עד כמה שאפשר להתרחק מפעילויות חברתיות . לשבחה של הכיתה אני חייב לציין, שבסוף השנה תכננו מסיבת סיום אצל בת כיתה באזור בת גלים, כולל שינה בלילה בחצרה בשקי שינה ...  To the book