השואה היא חור שחור

האנטישמיות . נוכח אלה ועם המרכזיות שהיתה [ ? ] לשואה בימי ילדותי ונערותי, יש מקום לבחון מחדש את בחירותי ולו בדיעבד . עדיף שאת תבכי עכשיו מאשר שאני אבכה אחר כך : בית אבא ואמא קשה לומר שגם בימי ילדותי הצלחתי להתעלם באותה מידה של הצלחה מהחור השחור . הוא עטף אותי מכל עבר בחום, באהבה ובחנק ; כך, לפחות, הסבירה לי חברה את יחסַי עם הורי . חברות טובות מבינות לפעמים יותר טוב מאיתנו . מבחינת הורי, היו שני קווים שהיו צריכים לעצב את חיי ומהרבה מאוד בחינות הם הצליחו . הקו הראשון היה אהבה לארץ ישראל . הזיכרונות הכי מוקדמים שלי הם על אהבה וגעגועים לארץ שמעולם לא ראו . שבת אחר הצהריים, אבא שלי בצער פושט את בגדי השבת ולובש בגדי עבודה ופונה ללכת . אבל הוא נאלץ להתעכב להסביר לילדה הקטנה שמתרפקת עליו ובוכה שלא יֵלך : "אני חייב ללכת, אבל כשנגיע לארץ ישראל, תהיה לנו שבת" . ואני זוכרת זמירות שבת ששרתי בהתלהבות ובקול גדול, ואבא שלי היסה אותי : "שלא ישמעו, רק כשנגיע לארץ ישראל אפשר יהיה לשיר בקול גדול" . והיהדות התנהלה לה בסתרי סתרים, כמו אנוסים עם הבטחת גאולה בארץ ישראל . התפוז שרציתי ולא יכולתי לקבל מפאת מחיר...  To the book