אין לי ארץ אחרת

בחושיו הבין כי תשובתו תהיה הרת גורל, החליט לשקר והשיב שהוא בן 18 . אבא שרד את הגטו, את הסלקציות, את אושוויץ, את מחנות העבודה ואת צעדת המוות ‑ וב - 1949 עלה לישראל והתגייס לצה"ל . בודד בעולם . אני מניח שאז הפך אבא לאדם שאותו פגשתי בהמשך חיי . גדלתי בבית שזוועות השואה לא נכחו בו במלוא כובדן ואימתן . העולם של ימי החושך והכאוס הסתיים שם, באותו מטרופולין של המוות . אבי החליט בהחלטה מושכלת כי המשך חייו בישראל יהיה ניסיון בלתי - מתפשר לחוות עולם נורמלי . הכרתי את סיפור הקריעה המצמרר של אבי מאחיו . הוא לא שכח לרגע את בני משפחתו שמתו בתאי הגזים, התגעגע אליהם, אך פיתח מנגנוני הגנה ולימד את עצמו לחיות עם ההדחקה ‑ כדי להעניק לשלושת ילדיו חיים נטולי רוע מפלצתי, מעשה ידי אדם . הוא נישא לאמי, שרה, צברית, ילידת ירושלים, הוקסם מהמשפחתיות שפגש בביתה, ואימץ את בני משפחתה כמשפחתו . הביחד המשפחתי היה בראש מעייניו . הוא, היתום שבא משם, נשאל "איך אתה מכולם הוא זה שניצל ? ", שאלות שבני היישוב הישן בארץ הטיחו בניצולים ולעגו להם על הליכתם למשרפות כצאן לטבח . אבי התאמץ בכל כוחו להתערות בהוויה הישראלית והצליח, אך...  To the book