זה לא הם, זו השכונה: אסכולת שיקגו

תיאוריות סוציולוגיות מוקדמות 141 גרוטאות מחצר גרוטאות ולפעמים שדדנו רוכלים . לפעמים שדדנו חנויות . היינו הולכים לחנות, אחד מהחברה היה מבקש לקנות משהו, ובינתיים האחרים היו שודדים דברים כמו ממתקים וסיגריות ובורחים . זה מה שהיינו עושים כל לילה . סולי תמיד תכנן וטוני וג'ון היו מבצעים את התוכנית [ . . . ] כשהייתי בן עשר הכנופיה התחילה לשדוד חנויות ובתים . היינו שוברים את הדלת או את אחד החלונות ושודדים את המקום . אני תמיד נשארתי בחוץ להזהיר . החברה הגדולים נכנסו פנימה ופשטו על המקום . הם הראו לי איך פורצים מנעולים, שוברים דלתות, חותכים זכוכית, את כל הדרכים להיכנס לחנויות ולבתים . כל חבר בחבורה היה חייב לשמור הכול בסוד ולא לספר לאף אחד, אחרת היו מכים ומשפילים אותו . המשטרה הייתה האויב ואסור היה לסמוך עליה . אם היינו נתפסים היינו חייבים לשתוק ולא להגיד מילה [ . . . ] . הערצתי את אחי ואת החברה הגדולים בגלל האומץ והתעוזה שלהם . הם אמרו לי לעולם לא לספר לאיש על השודים . אפילו אמא שלי לא ידעה . חלק מהילדים לא יכלו להיות בחבורה כי הם היו מספרים הכול, ולאחרים לא היה אומץ לשדוד . הצעירים העריצו את הח...  To the book