סטאס

נְשוּכָה | 233 אני חוזרת הביתה ומוצאת את נטע עם חברה . על השולחן קערות עם שאריות חלב . "זה מה שאכלתן, קורנפלקס ? אבל השארתי לכם דג ותפוחי אדמה ! " "את יודעת שאני לא אוהבת . " אני נאנחת . "למה הגעת היום כל כך מאוחר ? " נטע שואלת . "אנחנו מתכוננים להופעה בכלא . " "אני אוכל לבוא ? " "לא נראה לי . זה רק לאסירים ולסוהרים ולקצינים . " "על מה ההצגה ? " "אנחנו לא יודעים . אנחנו מזמינים את הקהל לספר סיפור, והאסירים השחקנים הופכים במקום את הסיפור להצגה . ויהיה גם ליווי של מוזיקה . " "עאדל מציג ? " "בטח . " "וח'ליל ? " "הוא קצת נלחץ . . . הם כולם קצת לחוצים . הם לא רגילים לעמוד מול אנשים . " "אז מה תעשי אם הם לא ירצו ? " "שאלה טובה . . . אני מקווה שהם יצליחו להתגבר על החששות . איפה גלעד ? בואו, נעשה ארוחת ערב נורמלית . " "ותספרי לנו משהו ? " "ברור ! " נְשוּכָה | 231 לי להיות משתתפת . אני עומדת ליד האסירים, הגופים שלנו קרובים והקולות המתמזגים בהרמוניה הם כמו חיבוק עוטף . אחר כך סטאס מבקש שנשב בזוגות . "אחד יושב על כיסא, מחבק את המשענת ואומר לפרטנר שמאחוריו שֵם של מקום שאהוב עליו . הוא עוצם עיניים ...  To the book