204 | שולמית קיציס מסתיימת, ומצבים כאלה של אי – ודאות - הם לא יכולים לשאת . " "תעשה סדר בפה שלך," קול גס בוקע מהחצר . "בכלא," מבארת לי אורנה, "הם עם עוד שמונה גברים בתא . הם במצב של דריכות תמידית . אסור בכלא להיות מופתעים . מי שלא יהיה מוכן - סליחה על הביטוי - יזמברו אותו, ידפקו אותו, יגנבו לו . הם חייבים להיות ערניים . חלקם במאסר המון שנים, וזה כבר בדי – אן – איי שלהם . הם צריכים לשרוד . את יודעת,” אורנה מנמיכה את קולה, “אני קצת התנסיתי בזה . בקורס קצינות ביקשו מאתנו להודיע למשפחות שנהיה מנותקים למשך שלושה ימים . היינו בכלא איילון, היו שם כמה תאים מאוד ישנים, שהיו מיועדים לשיפוץ . הכניסו אותנו לשם . ” “כמו הניסוי המפורסם של זימברדו, שנתן לסטודנטים להיות סוהרים ואסירים . ” “כן, רק שאצלנו כולנו היינו אסירים . ספירות, מסדרים, נסיעה בפּוסטָה . יש שם רק ספסלי עץ . אין עצירות לשירותים . עשו לנו סיבוב של שעה . הכול אטום, אין לך מושג איפה את . הדבר הראשון שקרה - זה שרציתי לאסוף מידע . מי לידי . וגם לאגור אוכל . את לא יודעת מתי תהיה הפעם הבאה שתקבלי . ” "מזעזע . " אורנה נאנחת ופותחת את הקלסר ש...
To the book