198 | שולמית קיציס סוף – סוף דלת הברזל נענית לנו ושלושתנו נכנסות יחד . נופר מנחה את שתי הנשים לחלוץ את הנעליים ואחר כך מכניסה אותן לחדר צדדי, ככל הנראה כדי לערוך עליהן בדיקה גופנית . סוהר שלא מכיר אותי נכנס ושואל : "את להתייחדות ? " אני לא קולטת בהתחלה את השאלה שלו . רק אחרי שנופר מגיחה מהחדר וגוערת : "מה פתאום, היא לחינוך ! " אני מבינה שהוא דווקא כלל אותי עם שתי הנשים . הערבייה נועלת את נעלי העקב השחורות והיהודייה תוחבת את אצבעות רגליה המשוחות לק לכפכפים . הן ממשיכות לפטפט ביניהן . אני רואה אותן עד שדלת הפלדה נטרקת מאחוריהן . מיכל מופיעה, ואנחנו הולכות יחד לחדש את האישור שלי אצל הקמ"ן, קצין המודיעין . הקמ"ן בעל גוף, המשרד שלו קטנטן וקומתו וכרסו מתפקעות בתוכו . הוא יושב מאחורי שולחן עץ פשוט ומורה לי באצבעו על כיסא בית הספר שמולו . שוב אני מקשיבה לאזהרות הרגילות : את לא לוקחת דברים ולא מעבירה, לא מספרת להם דברים אישיים . "והכי חשוב - לדווח . את יודעת שיש לנו כל מיני מקורות . עדיף שאם קורה משהו - שנשמע את זה ממך . " הקמ"ן קם מכיסאו, וכרסו הודפת אותי החוצה . היום מגיעים רק ארבעה : מג'די, ...
To the book