186 | שולמית קיציס לפתוח בשיחה, לומר משהו ידידותי . אני לא מרגישה כל כך בנוח במחיצתו, אבל מוקירה את המאמץ שלו . "שמעת כבר את הסיפור של ראיד על החמור ? " אומר יוסף בחיוך, "אז תקשיבי . יום אחד ראיד מוביל חמור . ראיד מתקדם, והחמור, שהוא חיה חכמה, מסתכל שראיד לא רואה, ואוכל לו את האוכל . ראיד מתעצבן, אבל כבר יש לו רעיון . למחרת הוא מכין אוכל, ומפזר מעליו פלפל חריף . החמור שוב - מבט לפה, מבט לשם, ראיד עושה את עצמו לא רואה, והחמור לוקח ביס גדול, ומיד יורק . ראיד רואה וצוחק . זהו, חַ'לַס," יוסף מוחא כף, "מאז החמור הפסיק לקחת לו את האוכל . " יוסף מגחך, מבסוט מהסיפור . "אבל האמת," הוא מרצין, ולרגע נראה חָמוּר, כמו יוסף של פעם, "למה חמורים לומדים אחרי פעם אחת ואנחנו לא ? " ליד השער מצטופפים עכשיו אלכס, אייל, וליד, ראיד, מג'די, עאדל ואדם ונוהמים לגולן הסוהר, שיפתח . בזמן ההמתנה עאדל נותן קולו בשיר של "קפה שחור חזק" : "אני יודע שהכול יהיה בסדר, לא משנה מה כולם מדברים בסתר, ניתן בראש בעזרת השם בלי נדר . . . " עאדל במצב רוח טוב, משמע הוא מסטול . גולן לא ממהר, וצועד מעדנות לעבר השער . "קדימה, גולן, ה...
To the book