אין לי מילים

נְשוּכָה | 113 שבעה מגיעים היום : ראיד, אמיר, אייל יוסף, ח'ליל, מג'די ועאדל . וליד בהתייחדות, אדם בקנטינה, אלכס - לא מרגיש טוב, " לטענתו , הוא לא מרגיש טוב," מיכל עוצרת על סף החדר ומותחת באצבעה את העפעף התחתון שלה . אפילו שיוני וחם, אני לובשת את החולצה הירוקה הארוכה, להגן על שתל העור ועל הצלקות מהשמש, ולהגן על עצמי מהמבטים והשאלות . מיכל צונחת אל הכורסה הכחולה ונעלמת במצולות המסך . עאדל נכנס לספרייה עם שתי תמונות של יאסמין . מספר שאחיו הנרקומן ביקר ביחד אתה . היה ביקור פתוח, וכל הפגישה הוא, עאדל, חיבק ונישק וגיפף את יאסמין . "חמש – עשרה שנה שלא החזקתי תינוק," הוא מתוודה, "יאללה, מתחילים ? " במפגשים האחרונים עאדל לא מרפה מתפקיד המשתתף המצטיין . הוא מבצע את התרגילים בהתמסרות . מציג לאחרים את הסיפורים שלהם בעומק ובאמפתיה, ותמיד נכון לספר בעצמו . אחרי חימום תנועתי, אני מבקשת מהם ללכת בחדר . אני ניגשת למחשב ומשמיעה את השיר "יא מאמא" של שמעון בוסקילה . אני רואה את עאדל קופא . כשהשיר מסתיים ומגיע תור הסיפורים, הוא מתיישב לידי, על כיסא המספר . על אף שבחר לשבת לספר, הוא שותק . משתהה . "כשהייתי ...  To the book