הורות משותפת

96 | שולמית קיציס מגיעה לבסוף, ולא מתנצלת . רק אומרת : "יש בלת"מים . " אנחנו מגיעות לחצר החינוך . טונוס השרירים שלי גבוה . אני צריכה לשירותים . "את נראית עייפה . מתפקדת על אדים," מיכל מאבחנת . "אני הולכת להביא אסיר . את יכולה להיכנס בינתיים . " אני נכנסת לספרייה עם הפרחים בידי . "זה בשבילנו ? זה נשאר פה ? " שואלים אותי אדם וְוליד, שנמצאים בחדר . "היו פעמים שדִמיַינו את הטבע," אני אומרת, "רציתי שתהיה אפשרות לגעת במשהו מהטבע ולא רק לדמיין אותו . " ח'ליל נכנס, ומבחין בפרחים מייד : "מה יוצא מזה ? " הוא שואל, "מה יגדל מהפרחים ? " "זה מה שזה . פרחים . " "תביאי אדומים בשבוע הבא ! " תובע ח'ליל . "הפריחה בסוף . . . " "תביאי, תביאי," הוא מבטל את דבריי . מג'די מנצל את העובדה שרוב המשתתפים עדיין לא פה ופונה אליי : "מאוד קשה לי להשתתף בקבוצה . בטח אם נופיע בסוף . יש לי מחסומים . אני מרגיש בושה . רציתי לדעת איך אפשר להשתחרר . " אני מספיקה רק להגיד : "לאט – לאט," כשאֶל החדר נכנסת מיכל עם גבר נמוך קומה . השיניים שלו לא מטופלות . הוא מתיישב, משפיל מבט . "זה אלכס," מציגה אותו מיכל . אלכס, ממוצא רוסי, בע...  To the book