מראָה

50 | שולמית קיציס נהדר . הוא הפרטנר של וליד, ושניהם צוללים אל המשימה ומבצעים אותה ביסודיות . פערי הגובה ביניהם ניכרים מאוד . וליד נאלץ להרים את עיניו, וכך אני מגלה שיש לו עיניים שחורות וריסים ארוכים . ליד הזוג הרציני עומדים אדם ומיכאל, מביטים זה בזה ומתגלגלים מצחוק . אני שמה לב להתנהגות של מיכאל : בכל פעם שהוא מרגיש שמיצה, כמו בבלימת פתע, הוא מפסיק בבת אחת . אני מבקשת שיסיימו את התרגיל, ומזמינה אותם לספר על אירוע מהילדות . עאדל מבקש לספר . "בכפר שאני גר, ליד הבית שלנו היה בור . במשך יום - יומיים שמעתי חתול מיילל . הבנתי שיש שם חתול במצוקה . קפצתי לבור להציל את החתול, אבל מה שקרה זה שנתקעתי שם בעצמי, ולא הצלחתי לצאת . התחלתי לצעוק 'שמישהו יעזור, שמישהו יעזור' ולזרוק אבנים מתוך הבור . היה לי מזל, והבור היה ליד הכביש, ואנשים שמעו אותי והוציאו אותי מהבור . כשחזרתי הביתה חטפתי מאבא קַטְלֶה, את יודעת מה זה קטלה ? זה מכות רצח, על שעשיתי דבר כזה, והפלתי את עצמי לבור . באגף שאני נמצא יש חתולים . אסור להאכיל אותם . אבל כשאף אחד לא רואה, אני בכל זאת מאכיל אותם . " אחריו מתיישב על כיסא המספר אוחיו...  To the book