פרק ארבעה־עשר: הַשכּחה

152 פרק ארבעה-עשר דעת הקהל, אוניברסיטת חיפה, אנשי רוח והיסטוריונים, העיתונות המרכזית, עורכי דין ואחרים — פעלו בצוותא, אך לא מתוך קשר מתוכנן . זה המרכיב המשמעותי בסיפור ההשתקה . ההשכחה פעלה — ופועלת — ללא כוונה וללא הכוונה, כמו מאליה . התנהלותה של אוניברסיטת חיפה עוררה סלידה באופן מיוחד . במקום לעמוד לצד הסטודנט שלה, כפי שמחייב היושר האקדמי של מוסד המכבד את שליחותו האינטלקטואלית ; במקום לעמוד על כך שנושאי מחקר, גם אם מעוררי מחלוקת, יידונו בין חוקרים על בסיס עבודתם, נכנעה האוניברסיטה ללא קרב בפני דעת הקהל, הפקירה את כ"ץ ויצאה נגד הפרופסורים שלה שהגנו עליו, פירו ופפה . פרופ' אבנר גלעדי, ראש החוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטה דאז, עמד ללא חת לצידו של כ"ץ . הוא כתב לי בקיץ 2017 ונפגשנו ב'תולעת ספרים' בתל אביב . זו הייתה "אוניברסיטה צלבנית, שחששה מהדימוי שלה בציבור", הוא קבע . האוניברסיטה לא רצתה להצטייר כתומכת בסיפור הפלסטיני על 1948 . "יוסי בן ארצי, הדיקן, ראה עצמו כמייצג אלכסנדרוני [ . . . ] ואהרון בן זאב, הרקטור, הוביל את המהלך נגד תדי" . אלו ואחרים הפעילו לחץ על תדי כ"ץ לשנות את...  To the book