פרק שלושה־עשר: החלפה

136 פרק שלושה-עשר מתקיימת מועצת הקיבוץ . זה מצופף קצת את סדר השבוע שלי [ . . . ] אחר 14 - 15 שעות עבודה, לרוב בלי הפסקה, אני סחוט עד תום [ . . . ] 3 כתבי בתיה על שלומך [ . . . ] חיים" . גבתי מתאר את התרוקנות הכפר מיושביו בקול סביל, כאילו לא הייתה כאן התערבות אנוש ; האמת הייתה שונה . מאלפת ביותר רגישותו של גבתי לטנטורה בתור בית ומולדת . תהליך רכישת הבעלות הרגשית על טנטורה מתחוור במילותיו — "אין אנו יכולים עוד לראות" את הכפר כשלנו, משפט שחושף את המתח שבין המילים "אין אנו יכולים" ו"עוד" : אין אנו יכולים לראות את המקום כשלנו — עדיין — אך ימים יגידו . חמישה ימים לאחר מכן עקר הגרעין לטנטורה . במאמר המצוטט למעלה מעיתון ד ב ר, שראה אור ב- 11 ביוני, שלושה ימים אחרי שנכתב מכתבו של גבתי, לא ניתן כל ביטוי למתח הזה : נציג 'הכשרת היישוב', שנוסדה ב- 1909 כדי לרכוש אדמות ולהקים יישובים יהודיים חקלאיים בארץ ישראל, בא למקום לבדוק את הקרקע כדי לחשב "חישובים כמה קיבוצים אפשר ליישב על 15 אלף הדונאם המשובחים של טנטורה" . ויץ, כפי שראינו, החל לחשב חישובים כבר ב- 18 במאי . בטנטורה, סוס בודד אחד עדיין חיפש את ...  To the book