פרק עשירי: חרדות וחלומות

102 פרק עשירי שנבין כי אחדות מנצחת פירוד, ארגון מנצח אנרכיה, כוננות מנצחת הזנחה ? ! הרכבנו משלחת [ של השכונה ] להיפגש עם [ נציגי ] הוועד העליון [ הוועד הערבי העליון, ההנהגה הפלסטינית בראשות אֶל- חֻסַיּנֵי ] [ . . . ] , ביקשנו נשק והם אמרו : 'אין לנו נשק' . ביקשנו שומרים והם ענו : 'אין לנו שומרים' . אמרנו : 'מה נעשה, אם כן ? ! ' והם אמרו : 'התחמשו והגנו על עצמכם' . אמרנו : 'אין לנו נשק, ואם נקנה נשק, הרי 2 אין לנו מי שיודע להשתמש בו'" . ביום שבת בצוהריים, 20 במרץ, הוא כתב : "מאז חצות ליל אמש מתקיפים היהודים בעוצמה את שכונתנו קטמון, וההתקפה עודנה נמשכת עד היום בצהריים [ . . . ] שריקת הכדורים ורעם הפגזים אינם חדלים יומם ולילה [ . . . ] ביתנו בשכונת קטמון אשר דומה ללוע הר געש : הלבה נשפכת, הלהבות עולות ועשן מיתמר ממנה . לא עובר עלינו לילה מבלי שנברך איש את רעהו על שניצלנו [ . . . ] במצב זה, אין פלא שהתושבים חושבים לעבור לשכונה אחרת או לעיר אחרת, ולהיפטר מן הדאגה המתמשכת הזו ולהיות בטוחים מפני הסכנה הניצבת לנגד עיניהם יומם ולילה [ . . . ] מפני כל אלה היגרו רבים מתושבי שכונתנו, מי אל העיר הע...  To the book