פרק שני: טנטוראים וטנטוראיות

22 פרק שני עבורי . בדרך עצר אותנו סלימאן והצביע על גל אבנים עגול, שמסביבו צמחיית פרא . "פה הייתה טחנת קמח", אמר . לפני פסי הרכבת סיפר על רכבת שעברה ליד הכפר . בדיוק אז חלפה לה רכבת, ותהיתי אם שאון הקרונות מעצים את המרחק בין העבר להווה או דווקא מבטל אותו . אחרי הפסים פנינו שמאלה בדרך עפר, שבמרכזה השתרעה שלולית ענק מהגשמים שירדו לאחרונה . צלחנו את השלולית, וסלימאן הזקן נע בהתרגשות במושבו . כאן מצד ימין היה ביתו . הוא הביט מבעד לחלון, מתאמץ לזכור את מה שהיה, לזהות את מה שאיננו . "אין באר מים, הרסו אותה", מילמל . תמונה 1 . תצלום אוויר של טנטורה, 1946 ( הסימונים באדום בתצלום זה ובהמשך הם של המחבר ) טנטוראים וטנטוראיות 23 הביטו בטנטורה ב- 1946 . אילו נסעתם בכביש החוף מיפו ( יַאפַא — يافا ) ותל אביב לחיפה ( חַיְפַא — حيفا ) , היום כביש 4 שבימין התצלום, מיד אחרי פְרִידִיס, כשלושים קילומטר דרומית לחיפה, היה עליכם לפנות שמאלה לכביש קטן שהוביל לטנטורה . לאורך שלושת הקילומטרים ומחצה של הכביש יכולתם לראות מיד את השדות משני עבריו, וכשהתקדמתם עוד מעט, אחרי שני קילומטרים, יכולתם להבחין בבית הספר היסוד...  To the book