374 אשרת רביבו עתון-למבוגרים נקרא פעם אחת בלבד ואילו עתון-לילדים נקרא פעמים רבות : פעם ראשונה עם הופעתו ופעמים רבות לאחר-מכן, למן הרגע שבו מקובצות החוברות הבודדות לכרך, המתנוסס על אצטבת הספרים [ . . . ] ומשך חייו אינו מוגבל בזמן ( טנא, ,1974 38 ) . בשונה מעיתונות המבוגרים המשמשת לשעתה ( משל ״מחר יעטפו בזה דגים״ ) , עיתונות הילדים נתפסה על-ידי עורכיה כמדיום הניצב על תפר מורכב בין תקשורת לספרות . מערכות עיתוני הילדים ראו לנגד עיניהם את תפקודו של העיתון לטווח הקצר ולטווח הארוך, כמוצר שלם הניצב על מדף הספרים של הילדים לאורך שנים . העורכים עודדו את קוראיהם לשוב ולעיין בכרך השלם, כמוצר חדש שהתבוננות בו מאפשרת מבט פרספקטיבי ומחודש על אודות המאורעות ההיסטוריים שהתרחשו במהלך השנה שחלפה . שכן, הכרך השלם יצר נרטיב מתמשך על אודות התקופה . ניתן לראות במפגש המחודש עם העיתון הכרוך מעין ״טקס״ על זמני, החוזר ונשנה . קריאה חוזרת בעיתון שיצא בתקופה סוערת בחיי האומה, מעצבת במידת מה את תודעת הזיכרון של הקורא הצעיר על אודותיה, בהתאם לאופן שבו תוארה בעיתון . היבט זה מעצים את מקומה של עיתונות הילדים הישראלית ...
To the book