|
|
ממנטו מורי ( זכור את המוות ) ! : יצירת האמנות כמסכת מוות 101 ״האם יודעים אנו כמה זמן טרח האדון פיגמליון בפסלו, הפסל היחיד שהילך אי פעם על רגליו״ ( שם, 21 ) , תוהה גיבור סיפורו של דה בלזאק . ״כאן אשה ושם — פסל, ובמקום אחר גוויה מתה״, הוא מבהיר בפנותו לאומן הצעיר, ״יציר כפיך לוקה בחסר, לא השכלת להאציל על היצירה החביבה עליך אלא מעט מזעיר מנשמתך . הלפיד של פרומתאוס כבה בידיך יותר מפעם אחת, ובמקומות רבים בציורך אף לא נגעה בו הלהבה השמימית״ ( שם, 13 ) . ״איה היא״, הוא מוסיף ושואל, ״אותה ונוס חיה ונושמת, ונוס יקרת המציאות של הקדמונים, שכה רבות ביקשנו ולא פגשנו אלא בדוחק רב, פירורים ספורים מיופייה ? ״ ( שם, 22 ) , מתרפק האמן הבכיר על אידיאל היופי עלי אדמות . ״הו ! את כל הוני הייתי נותן כדי לחזות ולו לרגע קט, פעם אחת ויחידה, בטבע האלוהי המוחלט, כליל השלמות, עד ארץ הרפאים שלך הייתי הולך לחפשך, יופי שמימי ! ״, הוא מטעים, בהפנותו את שומעיו אל סיפור מיתולוגי נוסף, שלו מוקנה מעמד מרכזי בכל דיון עקרוני על סגולותיה של היצירה האמנותית — סיפורם של אורפאוס ואורידיקה — האמן והמוזה . ״וכמו אורפאוס הייתי יו...
To the book |
|
|