עבד אל רחים

המהפכה שלא הייתה 225 מתוך צורך, או אינטרס אישי, אלא מתוך השאיפה לשחרורו של עמי ולהקמת מדינתו העצמאית" . "המקרה שלך", אמרתי לו, "הוא יוצא מהכלל שדווקא מעיד על הכלל . שכן, רוב העם הפשוט לא יוצא למאבק אלא מתוך תחושת הדיכוי והאפליה שהוא חש על בשרו" . אני זוכר שיחה נוספת איתו בחדר 16 . הוא גר בחדר 2 עם האסירים של ‘פת"ח', בקצה השני של הפרוזדור . אולם, בערב של הסרט, פעם בשבועיים, הוא נהג לבוא לחדר שלנו, והיה יושב ומשוחח שם עם דאוד . האסירים היו יורדים לסרט, ובשעה הזאת ניתן היה לשבת בשקט ולשוחח . אני הייתי נשאר איתם לפעמים, והייתי מצטרף לשיחתם . באחת השיחות הוא סיפר לנו על קשר ממושך שהיה לו עם קיבוצניק בעל מצפון משער העמקים . "הזמנתי אותו גם לבקר בטירה, בכפר שלי", הוא סיפר, "אולם בסופו של דבר, נותקו הקשרים בינינו . הוא התנגד לממשל הצבאי ותמך בדרישתנו לשוויון זכויות . אולם, בד בבד, הוא דרש ממני להכיר בכך שזוהי מדינה יהודית . בשנות ה – ,60 בקיבוץ, הזמנו את חברי ‘מצפן' ואת אנשי ‘הפעולה השמית' להציג את השקפותיהם במועדון שלנו, אולם גם הקשר איתם לא האריך ימים" . היהודי היחיד שעבד אל רחים זכר לטובה ו...  To the book