לאה

המהפכה שלא הייתה 165 שלי קשורה איכשהו לפעילות מחתרתית, ולקשר עם "הערבים" . אולם כשחזרתי מן הנסיעה, היא לא שאלה דבר, מאחר שממילא לא נהגתי לשתף אותה בכל מה שאני עושה, והיכן אני נמצא . בזמן המשפט, שהיה פתוח רק לבני משפחה, ראיתי להפתעתי את סילויה שהצליחה להיכנס לשם כביכול בתור עיתונאית שבאה מלונדון . אחרי גזר הדין כשהגענו לאגף "הכללי" בכלא רמלה הביקורים התקיימו רק כל שבועיים ולפיכך שהביקורים התקיימו לעתים רחוקות מאוד, ולפיכך הבנתי שאני צריך להחליט : אם אני רוצה להמשיך את הקשר עם סילויה, אני צריך להיפרד מלאה . היה לי רגש מאוד חם אל לאה, וגם הערכה רבה אליה, על כך שעמדה לצידי בלי לעשות חשבון, ואף נעצרה ל – 48 שעות . כל זה, תחת לחץ אדיר מההורים, מהחברים ומהקיבוץ שלה . באחד הביקורים היא סיפרה לי גם שאורנה, אחותה הצעירה בת ה – ,12 אמרה משהו בכיתה, והמורה התנפלה עליה והזהירה אותה ש"כאן לא יהיו דיבורים בעד פת"ח" . דברים הזויים לגמרי . חברי הקיבוץ שלה דיברו על כך ש"לאה הפכה למרגלת" . היא הייתה תלמידה מצטיינת והקיבוץ שלח אותה מיד אחרי הצבא ללימודים באוניברסיטה, כדי שתשמש מורה למקרא ולספרות בבית הספר...  To the book