דוד

126 אודי אדיב בתל אביב, ואני הייתי צריך לחזור באותו היום לחיפה . "בשביל מה אתה נותן לו את הכסף הזה ? " הוא שאל אותי, "אתה לא מכיר אותו ? " "תן לו", אמרתי לג'סאן, "הוא ביקש והבטיח שיחזיר" . גם ג'סאן היה אז כבר בקשר עם דאוד, ולמרות זאת, לא רציתי לספר לו על הקשר שלי עם דוד, ונראָה, בדיעבד, שבגלל זה גם הוא מצידו לא המשיך לשאול ולקח את הכסף . באותו הערב חזרתי לחיפה בידיעה שסידרתי את כל הדרוש לנסיעתו של דוד . את כל יתר ההוראות וסידורי הקשר עם אבו כמאל מסרתי לו כבר קודם . בליל שבת הבא, כיומיים לפני מועד נסיעתו של דוד, ג'סאן הגיע אליי לדירה של דני, נרגש ומבוהל, וסיפר שאשתו של דוד מאיימת ללכת למשטרה ולהסגיר אותו אם ינסה לעזוב את הארץ . "אתה חייב לנסוע אליו מיד ולבטל את כל הנסיעה שלו", הוא אמר לי . ירדנו במהירות לרחוב, עצרנו את המונית הראשונה שעברה ונסענו לביתו של דוד בבת ים . דוד ואשתו לא ציפו לבואנו . הוא ישב שם המיטה, ונראה נבוך, שבור וחסר אונים למשמע דבריה של אשתו . "גבירתי", אמרתי לה, "אני נשבע לך שאין לי כל קשר לנסיעה של בעלך . כל הסיפור שהוא סיפר לך הוא פרי דימיונו בלבד" . "אתה רואה", היא...  To the book