אבא

המהפכה שלא הייתה 23 למופת . אלא שבעיניי זה היה גם ייחודו של אבא ויתרונו על יתר האבות . הוא לא רק עבד תמיד, אלא גם היה מרבה לדבר על עבודתו, על ההישגים של הפלחה ועל המפעל שבו עבד עד שנות חייו האחרונות . העבודה ומצבו הכלכלי של הקיבוץ היו תמיד בראש מעייניו של אבא . במובן הזה, בד בבד עם נטייתו האינדיווידואליסטית ואופיו הסגור, הוא היה הקיבוצניק האולטימטיבי . על פי הפרפרזה הידועה, הוא ודאי היה אומר לעצמו : "גן שמואל זה אני" . כמעט עד יום מותו, הוא התעניין בכל מה שקורה בענפי המשק והיה מעורב, בכל נימי נפשו, בקשיים ובהצלחות הכלכליות של הקיבוץ . לעת זקנה, סביב הנכדות הקטנות, הוא התרכך מעט ונעשה משפחתי יותר, אולם עדיין - העניין העיקרי שלו עדיין סבב סביב הנעשה בקיבוץ . באחד מהמוספים של "הארץ" התפרסם ריאיון עם פסיכולוג ילדים, שמסביר ש"המשפחה היא פס ייצור של שימוש לרעה בכוח" . בניגוד גמור לכך, נראה שבמשפחה שלנו הדברים התנהלו לרוב על מי מנוחות ובאווירה טובה ונעימה . כך, אבא כתב בספר שהוצאנו לזכרו, ש"הבית שיצרנו היה בית מעניין שזימן הרבה חוויות מרגשות, אבל גם במקביל הצמיח לא מעט קונפליקטים וויכוחים" . ...  To the book