כח

635 ואמונה תמימה של מי שמצפה למשהו מופלא שיארע לרב המעונה . מרים הגבוהה, אימו של ישוע, עמדה מול הצלב והביטה בגופת בנה בשפתיים חשוקות . עיניה ספגו את מראה הגוף המיוסר, ופניה המכוסים חיוורון מוות היו מאובנים . שום תנועה, שום רֶטט . הגֵר אברהם בן אברהם עמד במרחק- מה מהן : ראשו רכון יותר מתמיד, כמעט נוגע באדמה . פניו לא נראו, אבל הגבנון שעל גבו העיד על המתרחש בליבו : עצב רך ואמונה של אדם שנפשו מיטהרת ומתעלה ביגונה . מפקד הקלגסים וחייליו עמדו מרחוק . שני האנשים שנצלבו משני צדי הרב מנצרת היו שקטים . נדמה שהם התעלמו מייסוריהם ואזרו את כוחותיהם האחרונים כדי להטות את גופם המוקע על הצלב ולראות את הרב . הם שרבבו את לשונם, מתחו בכוח את ראשם עד שעורקי צווארם התפוחים כמעט פרצו מעורם, ועיניהם היוצאות מחוריהן הביטו בגוף הכחוש, שאיבד את טיפת דמו האחרונה ועצמותיו בלטו מבעד לעורו החיוור . כנראה קרה משהו לפני שהגענו, כי הנשים והנידונים המתענים על הצלב היו אחוזי תדהמה . אפילו מפקד הקלגסים רטט מפחד, ועל פני חייליו הרצחניים הייתה שפוכה אימה נוראה . יוסף הרמתי הראה למפקד הקלגסים את הצו של פילאטוס, שהורה לו למ...  To the book