595 ״הוא נשא בחובו את כל הצער והייסורים של האסירים האחרים שהושלכו למרתפים אפלים . הוא נשא על כתפיו את הגורל המר של כל מי שהתקווה נגזלה ממנו . ברגע זה הוא כאב את כאבם של כל המובלים אל אפלת הלילה הנצחי . זה היה היגון שראית על פניו בשעה שהובלת אותו אל הצינוק . ״ ״שיהיה כך״, הגיב ההגמון בחוסר אמון . ״על כל פנים, לא החזקנו אותו שם זמן רב . החצוצרות הריעו, ואנחנו ראינו את פילאטוס, הרחב והדשן . גופו החסון והמוצק כגרניט הקרין גאווה ואהבה עצמית כשיצא מאגף המגורים הפנימי וירד במדרגות הרחבות שהובילו אל הבימה הגבוהה שהוקמה בחצר הפנימית של הארמון . פילאטוס נהג לקבל שם משלחות גדולות שהוא לא רצה להכניס אל האגף הפנימי של הארמון, וניהל שם משפטים פתוחים לקהל הרחב . לעתים הגיעו גם יהודים אל המשפטים האלה . הפעם, כנראה בגלל החג, לא היה שם שום יהודי . רבים מהם עוד לא הביאו את קורבן הפסח שלהם, וסביר להניח שהם חששו ממגע עם משהו טמא שימנע מהם את האפשרות לבוא אל בית המקדש . אפילו שליחי הכוהן הגדול ומשרתיו, שבאו איתנו כדי לתמוך בתלונה נגד האיש, נשארו מאחורי השער וחיכו . אבל שמענו קולות שבקעו מבעד לחומות העבות שה...
To the book