יד

497 הגברים הלכו עשרות נשים שאחזו כפות תמרים ופרחי שדה . בין הנשים זיהיתי את מרים המגדלית . הפעם היא לא הובילה את בר-תלמי העיוור, אלא את מרים השנייה שבלטה בין הנשים בגלימה הכהה שכיסתה את גופה התמיר . אחריהן הלכה שושנה, אימם של האחים זבדי, התנשמה בכבדות בגלל משמני גופה . היא לא יכלה ללכת בקצב של האחרים, ומרתה החסונה גררה אותה כדי שלא תישאר לבד על אם הדרך . אליעזר, אחיהן של מרתה ומרים, נצמד אל הרב . מראהו המוזר והמפחיד בלט במיוחד : פניו הצהובים- אפורים וגופו הכחוש עד אימה היקנו לו צורה של שלד עטוף בגדים . רגליו נראו ככפיסי עץ, והוא הלך אחרי החמור בצעדים נוקשים של גולם . הצועדים שמרו תחילה על שקט, ורק מחאו כפיים ושרו פסוקי הלל או מזמורי תהלים . הכול נשמע כמו טקס תפילה רגיל, לא יותר . שמחתם והתלהבותם גברו כשירדו מן ההר והתקרבו אל העיר . הנשים השמיעו יללות שמחה, וקולות הצהלה שלהן הדביקו את הגברים . ראיתי איך מרים המגדלית פורצת מתוך חבורת הנשים . היא רצה אל קדמת התהלוכה, תלשה מעליה את צעיף המשי הצבעוני היקר שלה, הניחה אותו על אבני החצץ המאובקות למרגלות החמור, והשתחוותה בפני הרב שרכב עליו . לא...  To the book