ט

446 שהוא מצליח להסביר את התורה לבורים ולעמי הארצות והמשלים הנאים שלו מקרבים את לב ההמונים לשמיים, ולכן תבוא עליו ברכה . אחרים טענו שהוא מפחית מערך התורה ומקדושתה, ומתאים לומר עליו ״לא מדבשך ולא מעוקצך״ . יום אחד אירע המקרה הבא : יצאתי עם חברי רופוס מבית המדרש, ובדיוק אז פרצה מהומה ברחבת השוק שבעיר התחתית, במקום שסוחרי היין והשמן עומדים עם כדיהם . שנינו רצנו לשם כדי לדעת מה קרה . כשהגענו אל המקום, ראינו המונים שהצטופפו סביב הרב מנצרת . זיהינו אותו מיד, כי הוא נבדל מהרבנים האחרים בלבושו הצחור, שהיה ללא רבב . לידו עמד אדם פצוע וזב דם . לפי פרוות הכבשים שלו ניכר שהוא לא ירושלמי . התברר שתלמידי הרב חילצו אותו מידי סוחר יין, שעמד לידו ומשך בפרוות הכבשים הקרועה והמלוכלכת שעל גופו . הסוחר טען באוזני המתקהלים שהאיש גרם לו נזק רב . שאלנו את הסובבים מה קרה, והתברר שמדובר באירוע שכיח : עם הארץ * מהגליל הוביל עדר צאן בשוק בין כדי היין והשמן, ואנשים ראו שהוא משליך שאריות ממזונו לתוך אחד הכדים . כידוע, מזונם של עמי הארצות הוא בחזקת טריפה, ומכיוון שלא ידעו לאיזה כד הושלכה שארית המזון, השתמע מכך שהוא ט...  To the book