ח

436 לאיש, אפילו לא לבן משפחה, שהוא עזב אותנו ויצא אל הגליל בשליחות הסנהדרין . כל אחד יכול לתאר לעצמו איך חיכינו לשובו של רבנו . במשך הזמן שהוא שהה במרחקים היינו כצאן ללא רועה . הלכנו לבית המדרש וכל אחד מאיתנו שינן באוזני חברו את תורת רבנו : ההלכות שקיבל מרבותיו ומסר לנו, האגדות, הדרש והפשט של פסוקי תורה ונבואה . אבל זה היה כאילו ישבנו בחדר חשוך במקום ליהנות מזיו השמיים . רבנו חזר אחרי כמה שבועות, ואנחנו לא הכרנו אותו . שמחת החיים שלו נעלמה . הוא, האדם שהיה תמיד כמו ספר פתוח בפני תלמידיו וכלפי כל העולם, היה מסוגר ונעול בשבעה מנעולים ; הוא, שהתייחס למרה שחורה כאילו הייתה שד נרגז וסילק אותה מעליו למרחק של עשרה צעדים ; הוא, שטען שהעצב הוא אויבו הגדול ביותר של אדם, והורה לנו לא ליפול ברשת העצבות שהשטן פורשֹ לרגלי האדם, ישב כעת שעות ארוכות שקוע בשתיקה ובהרהורים . אנחנו הבחנו שהסתגרות דוממת זו נבעה מציפייה למשהו . אמנם, עיניו לא איבדו מזוהרן, אבל נדמה שהענן המכסה אותן מסתיר מהן את אור העולם . הן היו אחוזות חלום ואפופות זיו מוזר . ר' נקדימון נהיה בעל-חלומות . הוא דיבר אל עצמו והגה מילים שלא יכ...  To the book