ה

398 קראו בו בציבור . היה שם גם עמוד ששימש את סגן החזן . החדר הקטן שימש כבית מדרש, והבנים של יוצאי קיריניה למדו שם . הילדים הקטנים למדו עם מלמד, שהורה בהשגחת ר' נקדימון . הוא עצמו לימד את הנערים הבוגרים שביקשו להיות תלמידי חכמים . לפי הנוהג, כל רב וכל תלמיד היה חייב ללמוד מלאכה כדי שיוכל להתפרנס . הרב שלנו היה סנדלר . אבל הוא עבד במקצועו רק מפעם לפעם, כי תפקידיו בסנהדרין והלימוד עם תלמידיו גזלו מזמנו ומנעו בעדו להתמסר למלאכת הסנדלרות . לכן הוטל עלינו, תלמידיו, לדאוג לסיפוק צרכיו בעזרת תרומות שקיבלנו מהקהילה . הוא היה מנהיג רוחני של עדת המתפללים בבית הכנסת, ויוצאי קיריניה היו באים לבקש את עצתו בכל מה שקשור לחיי הדת, וגם בבעיות אחרות בחייהם . הוא העניק תואר ״חבר״ לבעלי בתים למדנים, ויראי השמיים ביניהם זכו להיכלל ב״חברותא״ שלו . אנחנו, תלמידיו, שירתנו אותו ומילאנו את צרכי היום-יום שלו : בישלנו עבורו, ערכנו לכבודו את השולחן, כיבסנו את בגדיו ומצעיו, הצענו את משכבו, ונשאנו את חפציו אל בית המרחץ . בכל יום שירת אותו תלמיד אחר . היינו חמישה תלמידים שהקדישו עצמם ללימוד תורה : שני בניו של שמעון הק...  To the book