ד

387 עבורנו : כמה כדי יין טוב, כמה קנקני דבש, חריצי גבינה מיובשת ולחם . אחי הבכור יוסף הוביל שני גמלים עמוסים צרורות צמר שאבי לקח כמתנה לחברו שמעון הקיריני, שיארח אותנו בביתו במשך כל ימי החג . כבר בלוד הצטרפו אלינו עוד עולי רגל . השיירה הלכה וגדלה . ביבנה היא מילאה את כל השוק . מכאן המשכנו בדרכנו לירושלים, וטיפסנו על הרי יהודה בליווי שירי הלל ונגינת חליל . העלייה הזאת לירושלים נחרתה בזיכרוני יותר מהפעם הראשונה שעליתי לרגל כשהייתי ילד רך . דנדון הפעמונים הקשורים לצווארי החמורים בעת שעלו על ההרים עדיין מצלצל באוזניי . ידעתי שאני אמור להישאר בירושלים ולהתמסר ללימוד תורה . הייתי סקרן להכיר את הרב שאלמד אצלו, ולדעת כל מה שנוגע לאורח החיים החדש הצפוי לי . במיוחד זכור לי לילה אחד, שבו נעצרנו לנוח ליד מעיין סמוך לאחד הכפרים . הגברים לא רצו ללון בבתי הכפר, ונשארו בחוץ . אני לא רציתי להיות באוהל או בבית עם הנשים והילדים, כי כבר החשבתי את עצמי כבחור בוגר . העדפתי לשבת עם הגברים סביב המדורה שהדליקו ליד המעיין . בהרים שורר קור בלילות, והזקנים התכרבלו בגלימות צמר גמלים והתכסו בפרוות כבשים . הגברים הב...  To the book