ג

377 הרגשתי כמי שרואה את פני אהובתו, ולבי הנחרד נמלא חום . כן, אהבתי אותו . עור פניו השחום-אדמדם נראה כפלח הרימון וככוכב אש מבהיק במרומי התכול העמוק של שמי ארץ ישראל בעונת הפסח . טוב-לבו קרן מתוך פניו המלאים . שום עננה של צער, דאגה וייאוש לא העיבה עליהם, ושום רוגז לא הקדיר אותם . כל קשיי החיים ומרירות העיתים שהעיקו על לבו לא ניכרו עליו . מעולם לא ראיתי עגמומיות שפוכה על פניו הגבריים . הם הבהיקו כאילו נמשחו בשמן משובח, ותמיד קרן מתוכם אור זוהר של אמונה וביטחון בה' . הוא היה אז כבן ארבעים . עוצמתו הרוחנית והגשמית ניכרה בגופו הרחב והדשן . הוא היה די נמוך, והדבר בלט בשל ממדי גופו . תלתליו גלשו כפעמונים על צווארו המלא והגיעו עד עורפו . חוסנו הרוחני ניכר בעיניו הגדולות והשחורות, שניבטו מתוך ארובותיהן כמו שני אגמים שוקטים . די היה להביט בעיניו המאירות כדי שכל עצב, יגון ודאגה ייעלמו כמו קרח שנמס בחום השמש . עיניים אלה חיממו כל לב וחיזקו ידיים רפות . אני ותלמידיו האחרים נמשכנו אליו כמו אל מגנט בזכות עיניו השופעות ביטחון ואהבה . נקשרנו אליו בכל הווייתנו, וביטלנו את רצוננו מפני רצונו . אני זוכר את...  To the book